ריסון קטלני: מתקפת ה-"ריפוי" של פסיכיאטריה

אם לומר את המובן מאליו, "הטיפול" הפסיכיאטרי לא אמור להרוג מטופלים, ואף אחד לא מצפה שמטופלים ימותו בבתי חולים פסיכיאטריים. עם זאת, זה מה שקורה בשקט תחת עינם הפקוחה של הפסיכיאטרים בכל יום במוסדות פסיכיאטריים ברחבי העולם.

לרנדי סטיל בן ה-9 לא התחשק להתקלח במוסד הפסיכיאטרי שבו הוא אושפז. במאבק שנבע מכך, רנדי הקיא ואז הפסיק לנשום, בשעה שהצוות ריסן אותו בכוח. לאחר שרנדי חזר להכרתו, הוא הועבר במהירות לבית חולים אחר, שם מת למחרת. רישומי בית החולים מראים שרנדי רוסן 25 פעמים ב-28 הימים שקדמו למותו. למרות הראיות של דם שנזל מאפו, מפיו, מעיניו ומפי הטבעת שלו, ולמרות החבורות על פניו ועל בטנו, לא הוגשו אישומים פליליים. בשימועים שנערכו בסנאט של המדינה, אימו של רנדי, הולי, החזיקה את התמונות מהנתיחה לאחר המוות של בנה, ואמרה בתחינה: "אני מקווה שאף ילד נוסף לא ימות ככה".

חברי צוות פסיכיאטרי הכריחו את סטפני ג'ובין בת ה-13 מקנדה (שכבר קיבלה חמש תרופות פסיכיאטריות שונות) לשכב כשפניה על הרצפה, זרקו עליה פוך, ישבו עליו כדי לרתק אותה והחזיקו את כפות רגליה. לאחר מאבק של 20 דקות, סטפני הפסיקה לנשום. נקבע שמותה היה תאונה.

אנדרו מקליין בן ה-11 מת מתשניק חבלתי (חנק) ומלחץ על בית החזה ארבעה ימים אחרי שאושפז במוסד פסיכיאטרי בקונטיקט. אנדרו לא ציית להוראה של חבר צוות לעבור לשולחן אחר בארוחת הבוקר. כתוצאה מכך, שני חברי צוות ריסנו אותו, ואחד מהם שכב עליו בחדר בידוד מרופד.

"נהלי" ריסון הם הראיה הברורה ביותר לעיסוקים הברבריים שהפסיכיאטרים בוחרים לקרוא להם תרפיה או טיפול. וכפי שהדוגמאות האלה מראות בבירור, ברוטליות פסיכיאטרית שכזאת לא מתרככת אפילו לטובת צעירים, בניגוד ליצר החמלה האנושי.

מאז 1969, ועדת האזרחים לזכויות האדם (CCHR) חקרה וחשפה מקרי מוות שנגרמו ישירות מ-"טיפול" פסיכיאטרי. באחת החקירות הראשונות שלו, CCHR תיעד 100 מקרי מוות בלתי מוסברים בבתי החולים הממשלתיים קמרילו ומטרופוליטן בקליפורניה. אדם אחד בן 36 נמצא מת כשפניו צמודים למיטה שאליה נכבל ברצועות עור. סבתא נמצאה מתה בארון בבית חולים שבועיים אחרי שהצוות יידע את משפחתה שהיא נעדרת.

CCHR עבד עם מחוקקים ועם כלי התקשורת ועזר לחשוף את האמת הנוראית – עד 150 מקרי מוות מתרחשים מדי שנה בארצות-הברית לבדה כתוצאה מריסון, מבלי שאיש לוקח עליהם אחריות. לפחות 13 ממקרי המוות במהלך תקופה של שנתיים היו של ילדים, שהצעירים מביניהם היו בני 6.

לצעדים שננקטו כדי לעצור את מספר המתים היתה השפעה מועטה. למרות שאושרו תקנות פדרליות מגבילות בארצות-הברית, בשלוש השנים הבאות מתו עוד 9 ילדים מחנק או מדום לב כתוצאה מנהלי ריסון אלימים.

ביפן אושרו תקנות שמונעות את השימוש בריסון פיזי על קשישים, לאחר שנתגלה שבתי חולים פסיכיאטריים פרטיים כלאו בכוח וריסנו באופן לא חוקי מטופלים קשישים. ועדיין האלימות המשיכה. ד"ר מאסאמי הוקי, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית הוקי ביפן, הורשע בהריגה לאחר שסתם את פיה של מטופלת בת 31 בנייר טישו, ואז כיסה את הטישו בנייר דבק, הזריק לה סם הרגעה, קשר את ידיה ואת רגליה, והכריח אותה לשכב על המושב האחורי של מכונית בשעה שהוא העביר אותה למרפאה. כשהוא הגיע למרפאה, היא כבר היתה מתה.

הוקי הוא אחד מהפסיכיאטרים הבודדים – ומחברי הצוות הפסיכיאטרי בכלל – שהואשם באופן פלילי בגלל מקרי המוות שנגרמו מנהלי ריסון אלימים, מה שנקרא בלשון נקייה "תרפיית ריסון הומנית". בינתיים, אלפי אנשים מכל הגילאים ממשיכים למות כתוצאה מתקיפות פיזיות אלימות שכאלה במוסדות פסיכיאטריים ברחבי העולם.

הסיבה לכך היא מאוד פשוטה. "תקיפה" לפי הגדרתה היא ניסיון או ניסיון למראית עין לגרום לפציעה אצל אדם אחר באמצעות שימוש לא חוקי בכוח, יחד עם היכולת לפצוע את אותו אדם. "הכאה" מוגדרת בתור כל הכאה לא חוקית או אלימות פיזית בלתי מוצדקת או ריסון שנכפה על אדם ללא הסכמתו.

נהלי הריסון הפסיכיאטריים, ולעניין זה, כל שאר הנהלים הפסיכיאטריים, עונים להגדרה של "תקיפה והכאה" מלבד סעיף אחד; הם חוקיים. פסיכיאטריה שמה עצמה מעל החוק, במקום שממנו היא יכולה לתקוף ולהכות את הקורבנות האומללים שלה תוך התנערות מוחלטת מאחריות, והכול בשם "הטיפול".

אנו מזמינים אותך לעבור על הדו"ח הזה ולהסיק את מסקנותיך האישיות לגבי הסכנה שפסיכיאטריה מציבה, לא רק לבריאות הנפשית שלנו, אלא לעצם חיינו.

חשוב מאוד שהמשטרה והמחוקקים יפעלו כדי לעצור את הזוועות האלה.

בברכה,


ג'אן איסטגייט, נשיאת ועדת האזרחים לזכויות האדם הבינלאומית

הורדות