סכיזופרניה - "מחלה" פסיכיאטרית לשם רווח
החיים יכולים להוות לפעמים אתגר אמיתי. הם באמת יכולים להפוך להיות מאוד קשים. משפחה שניצבת מול בן משפחה שהינו מוטרד בצורה חמורה ואינו רציונלי, יכולה להיעשות מיואשת בניסיונותיה לפתור את המשבר.
למי הם יכולים לפנות כשזה קורה?
לפי הפסיכיאטרים, אותה משפחה צריכה להיוועץ בהם, בתור המומחים לבריאות הנפש. אבל זוהי הונאה, כפי שרבים גילו.
ד"ר מגאן שילדס, רופאת משפחה בפועל למעלה מעשרים וחמש שנים, וחברת 'המועצה המייעצת של ועדת האזרחים לזכויות אדם', מזהירה: "פסיכיאטרים לא יודעים כלום על המיינד, מטפלים באנשים כאילו שהם לא יותר מאשר איבר בתוך הראש (המוח), ויש להם עניין ברוחניות, ברפואה תקנית ובריפוי, בערך כמו שלמוציא להורג יש עניין בהצלת חיים".
בסרט 'נפלאות התבונה', זוכה פרס הנובל ג'ון נאש מתואר כמי שסומך על התרופות האחרונות של הפסיכיאטריה שמהוות פריצת דרך, על מנת למנוע את התדרדרותו ל-"סכיזופרניה" שלו. עם זאת, זהו סרט הוליוודי בידיוני, כפי שנאש עצמו לא הסכים עם התיאור שלו בסרט כמי שלוקח "תרופות חדשות יותר". בזמן שהוא זכה בפרס הנובל שלו, נאש לא לקח שום תרופה פסיכיאטרית במשך עשרים וארבע שנים, והחלים באופן טבעי מהמצב המעורער שבו היה.
זה לא אומר שכל מי שלוקח תרופות פסיכוטרופיות לפי מרשם, צריך להיפטר מהן מיד. עקב תופעות הלוואי המסוכנות שלהן, אסור לאף אחד להפסיק לקחת כל תרופה פסיכיאטרית ללא התייעצות וסיוע של רופא מיומן שאינו פסיכיאטר.
עם זאת, אנו מבקשים להדגיש, שישנם פתרונות למצבים נפשיים מעורערים חמורים, פתרונות שנמנעים מהסיכונים והליקויים החמורים הטבועים בפסיכיאטריה.
כל פסיכיאטר או פסיכולוג שטוען ש-"מחלות נפש קשות" הן לא שונות מבעיה בלב, מנמק ברגל או משפעת, עוסק ברמיה.
כפי שד"ר תומאס זאס, פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה מהאוניברסיטה הממשלתית של ניו-יורק, סירקיוז, מצהיר, "לו היינו חושבים שמחלת נפש היא כמו מחלה גופנית, היינו חייבים שיהיו לנו ראיות ביוכימיות או פתולוגיות". ואם 'מחלה' היא "משמעותית מבחינה מדעית, חייבת איכשהו להיות דרך לעסוק בה, למדוד אותה או לבחון אותה באופן מדעי, כמו על-ידי בדיקת דם או אֶלֶקְטְרוֹאֶנְצֶפָלוֹגְרָף (EEG - מכשיר המודד את הפעילות החשמלית במוח). אם לא ניתן למדוד אותה באופן זה — וזה המצב עם 'מחלות הנפש' ... — אזי הביטוי 'מחלה' הוא במקרה הטוב מטאפורה ובמקרה הרע מיתוס, ולכן 'טיפול' ב-'מחלות' האלה הוא באותה מידה ... פעילות לא מדעית".
בפועל, יש שפע של ראיות שמחלות גופניות אמיתיות, שיש להן פתולוגיה אמיתית, יכולות להשפיע בצורה חמורה על המצב הנפשי ועל ההתנהגות של האדם. פסיכיאטריה מתעלמת לחלוטין מהמשקל הזה של ראיות מדעיות, ומעדיפה להטיל את כל האשמה על המחלות ועל "חוסר איזון כימי" משוער במוח שמעולם לא הוכח שהוא קיים, ומגבילה את כל עיסוקה לטיפולים ברוטליים שלא מועילים במאום, אך פוגעים במוח ובאדם באופן תמידי.
פסיכיאטריה, שלא יודעת כלום על המיינד, על המוח, או על הסיבות המונחות בבסיסם של מצבים נפשיים מעורערים, עדיין צורבת את המוח עם שוקים חשמליים, קורעת אותו לגזרים עם ניתוחי מוח ומטשטשת אותו באמצעות סמים מסוכנים. בהיותם בורים לגמרי בנושא שהם מתעסקים איתו, הם פשוט מעדיפים את הגישה המהירה, אך הלא בהכרח מוסרית, של "לזרוק רימון לתוך מרכזייה כדי לתקן אותה". זה נשמע ונראה מרשים, אבל תוך כדי כך הם הורסים הרבה מאוד ממה שטוב, לא מרפאים דבר ועולים מיליארדי דולרים למשלם המסים מדי שנה.
בכך שהם הורסים חלקים מהמוח, האדם הוא יותר צייתן, אבל פחות חי. המצב הנפשי המעורער המקורי נשאר באותו מקום, רק מדוכא. זוהי הפסיכיאטריה בפעולה בטיפול באנשים מעורערים.
המידע בדו"ח זה הוא אזהרה לכל מי שעשוי לחוות קשיים חמורים בחיים, או מכיר מישהו שחווה קשיים כאלה ומחפש תשובות.
ישנן אלטרנטיבות לטיפול הפסיכיאטרי. חפש אותן ותמוך בהן משום שהן יכולות לתקן את המצב ולבנות. הן גם פועלות. הימנע מפסיכיאטריה משום שהיא רק קורעת לגזרים והורסת. והיא אף פעם לא פועלת.
בכנות,
ג'אן איסטגייט,
נשיאת ועדת האזרחים
הבינלאומית לזכויות האדם