היגמלות יכולה להתחיל עם רעידות וצמרמורות, אבל היא עלולה להוביל
לאלימות ולרצח.
אנחנו יודעים שתרופות פסיכיאטריות יכולות לגרום לדחפים אלימים כשאנשים לוקחים אותן. אבל מה קורה כשהם נכנסים למצב המייסר של היגמלות?
הציבור ברובו אינו מודע לכך שהיגמלות מתרופות פסיכיאטריות יכולה להוביל לסימפטומים פסיכיאטריים חמורים. למעשה, תקופת ההיגמלות היא אחד הזמנים המסוכנים ביותר של אלימות כלפי האדם עצמו או אחרים. קח את היורה במהלך הקרנת "באטמן" בקולורדו. הוא הרג 12 אנשים ופצע 70 בבית קולנוע הומה אדם בזמן שהיה בהיגמלות מזולופט.
מחקר אחרי מחקר מראים שאלימות היא אחד הסימפטומים של היגמלות מתרופות פסיכיאטריות, ועם זאת פסיכיאטרים מטעים את הציבור כשהם מכחישים שהתרופות שלהם ממכרות. במקום זאת, הם מציינים מצב מומצא שנקרא "תסמונת הפסקת שימוש", וטוענים במצח נחושה שתסמיני גמילה הם רק סימנים לכך שהאדם התקדם יפה עם התרופה שלו וצריך לחזור לקחת אותה.
אבל זה רק שקר אחד גדול. זה יכול להיות קשה מאוד להפסיק להשתמש בתרופות פסיכיאטריות.
המִנהל לאכיפת הסמים בארה"ב שם קבוצה אחת של התרופות האלו – חומרים ממריצים כגון ריטלין, אדרל וויוואנס – ב‑'רשימה II' של חוק החומרים המסוכנים שלו. זוהי אותה הקטגוריה של תרופות עם פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה ותלות כמו אופיום, מורפיום ואוקסיקונטין.
בסוג נוסף של תרופות פסיכיאטריות, נוגדי דיכאון, ההיגמלות פוגעת בארבעה מתוך חמישה צורכים – 85 מיליון אנשים פוטנציאליים. ומשך תהליך ההיגמלות בממוצע הוא כמעט שנתיים – לכל תרופה. והסוד המלוכלך מכולם: אותם הפסיכיאטרים שנותנים לך תרופה פסיכיאטרית יודעים רק לעיתים רחוקות איך להוריד אותך ממנה.
